הום סטיילינג לבית של גלי ויניב

גלי רצתה שינוי. לא הרגישה בנוח בחלל המגורים שלה.
"הדברים לא מתחברים לי"- בעיה ראשונה.
"אין לי דלפק נוח, אני רוצה לשבת לשתות יין בזמן שיניב מבשל ולא מוצאת איך"- בעיה שנייה.
"אני רוצה את הילדים לידי- אבל בלי בלאגן- איך אפשר?"- בעיה שלישית ומורכבת.
"אני רוצה לבטל את החלון בסלון"- נו, למה שהחיים יהיו קלים?
אחרי ששאלתי אותה על אורח החיים בבית הבננו שפינת האוכל עומדת רוב השנה מיותמת מלבד הזדמנויות חגיגיות במיוחד.
אז הנה הלפני ואחרי עם התהליך באמצע:

                                                                      הסלון לפני

                                                                      הסלון אחרי

פינת האוכל עמדה ללא שימוש                               לפני

                          הפכה לפינת משפחה                  אחרי

                    נבנו מדפי גבס והוכנסה טלוויזיה

                      פינה מעוטרת במדבקת קיר שעון

מאחר ולא היה מספיק תקציב לציור אומנות, יצרתי עבורם תמונת אומנות משאריות טפטים. כך הסתרנו את החלון מבלי לבטל אותו לחלוטין.

חדר המשפחה של שרה ואריה

                                                                        לפני-

                                                   אחרי-

                                      בקיר אחד הדבקנו טפט ויצרנו מדפים מגבס.

                                                          תמונות ודקורציה

חדר המשפחה של רן ובשמת

את הבית של רו ובשמת התחלתי לעצב לפני חצי שנה ורק עכשיו כשסוף-סוף נגמרה הבנייה , התחלתי את ההלבשה.
אז ככל שאתקדם אפרסם פוסטים נוספים עם תמונות.
החדר הראשון היה חדר המשפחה. רן ובשמת מאוד אוהבים צבעים ולכן ביקשו שאת החדר הזה שמשמש את המשפחה לצפייה בטלוויזיה, משחקים ואירוח חברים- החדר צריך לשדר שמחה אבל לא ילדותיות.
מי שאוהב צבע- חבר שלי, אז נתתי דרור ליצירתי.
כמו תמיד (אולי אפרסם פוסט על זה פעם...), הלקוחות רואים את צבע הקירות, שותפים לרכישת הריהוט וזהו.
כל ההלבשה: וילונות, טפטים, כריות, שטיחים אביזרי נוי ודקורציה- כל זה, אני רוכשת לבד (מתקציב מוגדר) ומעמידה את הכל כשהלקוח מחוץ לבית למספר שעות עד שאני מסיימת.
רן התאכזב שצבענו את הקירות בלבן שמנת. הוא רצה משהו כתום- אולי נצנצים? הרגעתי אותו שצבע- זה לא מה שיחסר לו.
האמת- קצת דאגתי לגבי הטפט. חששתי שמעט נסחפתי עם הנועזות שלו והם לא יאהבו. אבל התוצאה כמו שדימיינתי אותה, קנתה אותי ולקחתי את הסיכון.

התוצאה היתה מעל למצופה. כשבשמת פרצה בבכי מתרגש ומאושר. נשמתי לרווחה והייתי מאושרת כמוה וכמו בעלה וילדיה.
המשך יבוא לשאר החדרים!