הום סטייגינג לבית של הילה.

הילה חברה שלי, לא אהבה את הבית שלה.
"משהו בו לא עושה לנו טוב. מהרגע שנכנסנו אליו- רק רע קורה לנו". דבר ראשון אמרתי לה להחליף מזוזות ואז התברר שאין כאלה... אני לא אדם דתי, אבל מזוזה? אי אפשר בלעדיה.
החברה שלי גילתה לי שהם רוצים למכור את הבית ולעבור צפונה למקום אחר. משנה מקום, משנה מזל...
הבעיה שהם כבר חודשים מנסים וללא הצלחה. לכן בקשה ממני לבוא, להציץ ולתת את דעתי המקצועית- למה הבית הפרטי הזה ברחוב המוצלח הזה לא נמכר ואחרים כן. החלטתי לקפוץ לביקור.
"אה, וגם אין לי שקל להשקיע "זרקה לי לקינוח.
להילה שני ילדים קטנים, ג'ינג'ים כמוהה והבית למעשה מתנהל על ידם. כשביקרתי בביתם, לא היה מקום אחד שלא היו בו צעצועים או משחקים.
הבית "נכבש" על ידי צמד הזאטוטים,  במלוא מובן המילה.  צעצועים, ציורים על קירות ודלתות, ריהוט לגמדים, מראות ותמונות שהותאמו לגובהם... בקיצור הרגשתי שפלשתי לממלכת הילדים ולא לדירת משפחה.
הדבר השני שאפיין את המקום היה העומס האדיר של פריטים בבית. מרב חפצים- לא ראיתי חלל.
במצב רגיל, הייתי ממליצה להם על חברה לסידורים שתעזור להם במיון וצמצום פריטים. אבל עם ה"אין שקל" אופציה זו נעלמה ברוח. לכן  מה שנשאר היה לתת לצמד ההורים דף של משימות.
צילמתי את הבית ויחד עברנו חלל, חלל נתתי להם הוראות לגבי צמצום הפריטים שהצעתי שיתחילו לארוז, אם ממלא חשבו למכור . הזזת רהיטים וכדומה.
לבסוף קבענו יום לשדרוג כללי שאגיע ואשנה מעט בנגיעות את הבית.
החלק המוצלח בסיפור, ששבועיים לאחר מכן הבית נמכר.
הנה תמונות לפני ואחרי.
                                                     הסלון לפני

                                                 סלון אחרי

                                                    המטבח לפני

                                              המטבח אחרי          

                                                     חדר שינה לפני

                                             חדר שינה אחרי